ינון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

1.ביום 19.5.11 הגיש התובע תביעה כספית כנגד הנתבע בהליך של סדר דין מקוצר ע"ס של 792,333 ₪.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, אמו המנוחה ניהלה אצל התובע שני חשבונות: האחד, חשבון בשקלים והשני חשבון מט"ח.

ביום 16.1.11 נפטרה אמו. לאחר מותה ניתן ביום 12.4.11 צו קיום צוואה.

על פי אותה צוואה הורישה המנוחה את כספיה בחשבונותיה הנ"ל לידי ילדיה בחלקים שווים וביניהם התובע.

לאחר מתן הצו, כאמור, פנה ב"כ התובע לנתבע ביום 28.4.11 וביקש כי זה יעביר לידיו את מחצית הכספים בחשבונות הנ"ל בהתאם לאמור בצוואה.

ביום 6.5.11 שיגר ב"כ התובע מכתב נוסף לתובע וזאת לאחר שהנתבע לא פעל על פי הנדרש בפניה הראשונה מיום 28.4.11. במכתב השני מיום 6.5.11 הודיע ב"כ התובע לנציגי הנתבע כי אם לא יועברו הכספים המגיעים לתובע בתוך 7 ימים, ייאלץ התובע לנקוט בהליכים משפטיים. מכתב זה נמסר לסניף הבנק הן במסירה אישית והן בדואר רשום ובאמצעות הפקס.

משחלף המועד של 7 ימים ומשלא הועברו כל כספים לתובע, הוגשה התביעה כאמור ביום 19.5.11.

התובע טוען בכתב התביעה כי לנתבע אין ולא היתה כל זכות שבדין מלהמשיך ולהחזיק בכספיו.

3.הנתבע עתר לדחיית התביעה על הסף ולחילופין מתן רשות להגן.

בבקשה ובנספחים לה אין הנתבע חולק על כך כי הפניה הראשונה של התובע לקבלת הכספים המגיעים לו, בהתאם לצוואת אמו, נעשתה ביום 28.4.11. עוד עולה כי רק ביום 20.5.11 דהיינו יום אחד לאחר שהוגשה התביעה הועברו הכספים לתובע וזאת לאחר שהנתבע ביצע מספר בדיקות. בנסיבות אלה טוען הנתבע כי פעל בהתאם לצו קיום הצוואה בתוך זמן סביר.

עם קבלת כתב התביעה אצל הנתבע ביום 23.5.11 פנה ב"כ הנתבע אל ב"כ התובע וביקש ממנו לדחות את התביעה ללא צו להוצאות, שכן כאמור הועברו הכספים ביום 20.5.11. משסירב ב"כ התובע להצעה זו, נאלץ הנתבע להגיש את הבקשה.

4.אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מסכת העובדות כמתואר לעיל, ולפיכך השאלה המצריכה הכרעה הינה האם יש לזכות מי מהצדדים בהוצאות משפטיות, כאשר הלכה למעשה בא התובע על סיפוקו, עת קיבל את הכספים המגיעים לו בהתאם לצוואת אמו המנוחה.

5.בטרם תוכרע המחלוקת יש לשוב ולהזכיר כי הליכים משפטיים עולים ממון רב. עלות זו כוללת, מטבע הדברים, את עלות ניהול ההליך על ידי מערכת המשפט. כמקובל, בעל דין הפותח בהליך משפטי נדרש לשלם לאוצר המדינה אגרה הקבועה בתקנות הרלבנטיות, אולם תשלומה אינה מגמלת את עלות מלוא ההליך בפועל.

6.נקודת המוצא בשאלת שיעור ההוצאות המגיע למי מהצדדים היא שיש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו הוצאות ריאליות המשקפות את ההוצאות שהוציא בפועל לצוריך ניהול ההליך.

7. השאלה הראשונה והעיקרית שיש להכריע בה הינה האם היה צידוק בהגשת התביעה.

מעיון בטענות הצדדים ולאחר ששקלתי אותן, נחה דעתי כי בנסיבות אלה היה גם היה צידוק בהגשת התביעה.

כאמור, הפניה הראשונה לנתבע לקיים את הוראות הצוואה, ככל שהן מתייחסות לכספי חשבונות המנוחה, היתה ביום 28.4.11 דהיינו כשבועיים לאחר מתן צו קיום הצוואה.

הוראות הצוואה בעניין חלוקת כספי המנוחה הינן ברורות ביותר ואינן משאירות לנתבע כל שיקול דעת ועליו לבצען לאלתר, למעט מניעה משפטית. הנתבע אף לא היה זקוק, כטענתו בפניות ליורש השני, שכן זה אינו יכול לעכב את העברת חלקו של התובע על פי הוראות הצוואה. מכאן, שעל הנתבע היה לבצע פעולות שוטפות של המרת חשבון המט"ח וחלוקת הכספים בשני החשבונות הנ"ל וזאת תוך מספר ימים. במקרה הנדון הועברו הכספים רק ביום 20.5.11, דהיינו 22 יום לאחר קבלת הפניה הראשונה.

פסק זמן זה אינו יכול להיחשב כפרק זמן סביר כאשר אין בפי הנתבע כל הסבר המניח את הדעת לעיכוב של פרק זמן זה.